אודות הישן

 

אודותיי

אודותיי

אברם –יימח שמך וזכרך.

"פזבנג": "אני לא רציתי בכלל ילדים, זאת אמא שלך…  אין לנו חיים מאז שבאתם, לקחתי אותך מהמוסד ואני אחזיר אותך למוסד "

כך היה אומר לי כל יום ארור אותו אברהם טוריאל שאימץ אותי לביתו "כדי לעשות טובה" לזוגתו שלא יכלה להביא ילדים.

אברם – יימח שמך וזכרך!

מדי יום היה רודה, צועק, משפיל ומכה אותנו – שני ילדים קטנים. הוא נטע בי מגיל קטן את חרדת הקיום, כאילו כל יום הוא יחזיר אותי למוסד. מדי בוקר, אני מתעורר ולא יודע איך ימשיך היום – האם יהיה לי לאן לחזור? האם יהיה לי היכן לישון?

כך גדלתי ללא הורים – רק עם אברם יימח שמו וזכרו.

הוא החדיר בי גישה כל כך שלילית לחיים.  הוא החדיר בי את התפיסה כאילו כל יום הוא מאבק, בו כולם מנסים לרמות את כולם, כולם מנסים לגנוב מכולם.  לכן אני צריך כל הזמן להיות על המשמר.

אברם – יימח שמך וזכרך!

וכך בין המכות, ההשפלות, והרהיטים הנשברים עלי, ועל האשה שעזרה בגידול – התעצבה התודעה שלי: אני צריך להכיר את כללי המשחק ואת החוקים השונים כדי לשרוד, רק לא ידעתי ממה.

ואז בשנים שחלפו, התפתחה אובססיה: לקריאה, למידה, שינון כל מה שזז.  רק לצבור ידע!  בלילות הייתי הולך אל פחי השכנים כדי לשלוף את "ידיעות אחרונות" ואת מוסף "ממון"… ואז לעבור על כל כתבה ולשנן – כך שנים… כאילו הכרה של חוקים תציל אותי.  רק לא יודע ממה!

אברם –יימח שמך וזכרך.

יום לאחר השחרור מהצבא –התחלתי במה שנראה כה טבעי:  ללמוד ראיית חשבון…. ושנים לאחר מכן להשלים את לימודי המשפטים… ושנים לאחר מכן לעבור לארה"ב, ולהמשיך להוסיף רשיונות בדין המקומי…

שוב, אותה אובססיה: לצבור ידע כאילו יציל אותי  – רק שלא יודע ממה…

היום, כבן ארבעים – הפכתי להיות מכונת ידע מטורפת בתחומים שלי, ואני משמש יועץ לאלפי אנשים באמריקה.  הפכתי להיות הידען שלא זזים בלי לבקש עצתו.

זה הסיפור שלי – כעוף החול…

אברם – יימח שמך וזכרך!!