יש הטוענים שהכנה של דוח מס היא פשוטה כי הרי כל מה שצריך הוא להקליד את המסמכים הרשמיים שאנו מקבלים אל תוכנת המס. "מה יותר פשוט מלהקליד W-2 או 1099 לטורבו טקס" אומרת לקוחה.

תוכנות המס הן ידידותיות וחלקן אפילו לקחו את האוטומציה שלב אחד קדימה- צלם את ה W-2 שלך והתוכנה כבר תכניס כל דבר למקום שלו -הכל אוטומטי –יופי טופי!

רציתי היום להדגים מדוע הכנסה של נתונים לתוכנה היא רק חצי עבודה. צריך לא רק לדעת מה יש בטפסי המס אלא גם מה חסר בהם. רציתי לשלב את זה עם דוגמא סופר נפוצה: עובדים בחברות גדולות מקבלים אופציות במקום עבודתם – מכירים מישהו כזה? –שלחו לו את הפוסט…התובנות יחסכו לו כסף רב.

רקע:

כשאת מוכרת מניה – אם המכירה הסתיימה ברווח – את תשלמי עליה מס.

מה זה רווח? זה ההפרש בין כמה קנית את המניה לבין כמה מכרת אותה?

נניח קנית מניה ב-100 ומכרת ב-150, אז יש לך רווח של 50 שרק עליו את תשלמי מס. הגיוני נכון?

הגיוני גם שלא מסובך לזהות בכמה מכרת את המניה ולא מסובך לזהות בכמה קנית את המניה- אז במרבית המקרים הנתונים ידועים ואין בעיה לכמת את הרווח ואת המס.

תראו, מקומות עבודה מסוימים מצפרים את העובדים שלהם לא רק במשכורת אלא באופציות לרכישת מניות של החברה, הרעיון הוא לתת לעובד לאחר שזה יעבוד תקופה, ממש חלק מהבעלות של החברה. הרעיון הוא ליצור זהות אינטרסים. העובד לכשיקבל את המניות – ירצה שהערך שלהן יעלה וככל שערכן יעלה, כך ירוויח יותר.

אחד ממכשירי התגמול לעובדים הפופולארים כאן באמריקה (קיים גם בישראל) מכונה RSU –אתה מקבל הבטחה שאם תעבוד עבור החברה תקופת זמן מסוימת (נניח שנתיים), בתום התקופה –המכשיר שלך! ותוכל להמיר את האופציה למניה.

בשיטת המיסוי בארה"ב (Non-Qualified Stock option), ביום שאתה זכאי לאופציה (Vesting), אפילו לפני שעשית אקט מעשי של המרה, רואים בך כמי שקיבל הכנסת עבודה. המעסיק מחויב לחשב את גובה ההכנסה (שהיא משקפת את שווי ההטבה הכלכלית) ומחויב לנכות מסים מזה. ברגע ששילמת מס על שווי ההטבה הכלכלית הזו דרך התלוש, בעתיד רק עליות ערךך עתידיות ימוסו.
נניח שביום ובו את זכאית לאופציה (Vesting), שילמת מס דרך התלוש על שווי של 100 דולר. סביר שבאותו יום תבקשי להמיר את האופציה למניה ולאחר מכן למכור אותה נניח ב150 –אז רק על 50 דולר את תשלמי מס ולא על כל ה150 דולר.

באופן שבו זרימת הנתונים עובדת, באופן שבו הטפסים בנויים –אף אחד לא יספר לך שאת צריכה לשלם רק על עליית הערך. רק על ה-50.

פרקים במכניקה של טופסולוגיה:

נמשיך עם אותה הדוגמא – באותה שנת מס את שילמת מס על אופציות דרך תלוש השכר ומיד דרך הברוקר מכרת את המניות

את בסוף השנה, תקבלי שני מסמכים לדוח המס שלך:

האחד מהמעסיק –זהו ה W-2 –אישור ההכנסה השנתי ממקום העבודה, שם את תראי תשלום מס על שווי ההטבה הכלכלי מהאופציה כאילו היה משכורת רגילה לכל דבר. ה-W-2 לא יספרר לך שאת בעלים של אופציה אוו מניה עם מחיר עלות של 100.

המסמך השני- זהו טופס ה 1099 – יינתן ממוסד ההשקעות שמכר בפועל את המניה. שם אולי תהיה הנפילה: את תראי בטופס בכמה מכרת (את תראי את ה 150) אבל לא תראי בכמה קנית. הברוקר יודע לכלול את הנתון הזה רק אם הרכישה בוצעה דרכו, אבל במקרה זה הרכישה לא בוצעה דרכו- את לא רכשת את המניה אלא קיבלת אותה כתובצאה מהמרה של אופציה שקיבלת מהמעסיק.

לכן כשתכניסי את ה 1099 כמו שהוא התוכנה תחשב מס על כל 150 ולא על רק 50.

מדובר במקרה קלאסי של נפילה בין הכיסאות: תוכנות המס יודעות לעבוד עם מה שמופיע בטופס, הברוקר שמכין את ה 1099 יודע לשקף רק מה שעבר דרכו.

צילום מסך ראשון מראה כיצד שווי ההטבה מופיע בw-2

צילום מסך שני מראה איך ה1099 נראה –

מי שבחר להכניס את הטפסים כמו שהם בלי הבנה מוקדמת של הבעיות המובנות בהם שילם ערימות של מס סתם.

הכותב הינו רואה חשבון ומשפטן שעוסק במיסוי, משפט וחשבונאות בזירה הישראלית האמריקאית והבינלאומית, הכתוב הינו להשכלה כללית בלבד. אין לקבל החלטה ללא בחינה פרטנית של העובדות. הכתוב אינו מקים יחסי לקוח-רו"ח/עו"ד.